היי לכולם,
לא רואים אותי בתמונה היות ונולדתי רק לפני שלושה ימים וטרם הספיקותי להצטלם עם תשעת אחיי ואחיותיי. אפילו שם עוד אין לי. אני מקווה שבשבת זו יוכרז שמי בבית הכנסת. לפני יומיים שמעתי במעומעם שיחה בין סבא לאמא שלי בו הוא מנסה להסביר עד כמה אנחנו קרובים לאסון אקולוגי בגלל התפוצצות אוכלוסיית העולם.
בקרוב, הוא הסביר, יתדלדלו מקורות המים והמזון ולכן הוא מבקש מאמי שלא תלד יותר. הגיע הזמן שהיא תתחיל לחשוב ירוק.
אני חושבת שאמא מסכימה היות ורוב הזמן היא מנשנשת חסה ומלפפון. אני חייבת לסיים כי אמא רוצה להניק אותי שוב.
היי לכל אלה שעוקבים.
למי שלא יודע היום אני כבר בת ששה ימים ועדיין אין לי שם כי הרב עוד לא החליט.
דבר אחד בטוח שהוא לא יחפש לי שם מבורסת השמות של הצפונבונים. לא יקראו לי ליהי,רוני או אגם. נראה לי שהוא ילך לכיוון: חיה , רחל לאה או במקרה הטוב דבורה
גם בלי שם שחררו אותי ואת אימא מבית החולים לבית החלמה בהרי ירושלים.
נראה לי שאימי מוכרת כאן לכולם וזוכה ליחס מיוחד היות והיא פוקדת את המקום כל שנה בקביעות עם תינוק חדש מזה עשור.
אני חייבת לסיים כי אימא החלה להחליף לי חיתול
היי לכל אלו שעוקבים,
אני כבר בת תשעה ימים ועדיין אין לי שם. בסביבתי הקרובה גוברים הניחושים לגבי שמי העתידי. רבים סבורים ששמי יהיה חיה על שם בתו של הרב נח נח נחמן מאומן. ביומיים האחרונים לא ראיתי את אמי היות ששמעתי שנשלחה לבדיקות בבית החולים.
נודע לי בין היתר ששני הסבים ושתי הסבתות לחצו שם על אמי להפסיק ללדת אחים ואחיות כך שאני אשאר כבת זקונים אהובה ומפונקת אחרי תשעת קודמיי.
עכשיו אני חייבת לסיים כי אימא גמרה לדבר בטלפון עם הרבנית והיא בדרך אלי עם בקבוק לבן גדול. אם היא חושבת שאגמור את הכל אז היא כנראה לא יודעת מה מצפה לה בהמשך במאבקי השליטה איתי. הרי ירשתי את הגנים מאמי שחזרה בתשובה, מסבתא שחזרה בשאלה ומסבא שעזב את ריאל מדריד ועבר לברצלונה.
היי לכל אלו שעדיין עוקבים,
הים אני כבר בת שבועיים וסוף סוף נודע לי שאבא עלה לתורה בשבת והודיע לכולם ששמי הוא חיה.
אתמול עשו לי הפתעה גדולה כאשר אבא הגיע לבית ההחלמה עם כל תשעת אחיי ואחיותיי לצורך גיבוש משפחתי. כמו לכל טירון חדש גם לי החבר"ה עשו זובור: נחמן הרים אותי, שרל"ה חטפה אותי מידיו, נתן נשק אותי במצח, נפתולי דגדג אותי, שמואל איזיק הצמיד את ראשו לשלי והסתכל לי ישר בעיניים, אהרלה ויהודלה-התאומים צבתו אותי קלות, מירי היפיפיה צחקה לי בפרצוף ורק אודל הקטנה עמדה בצד וקינתה בי נורא. אני חייבת לסיים כי תשו כוחותיי מאד ועם החסידה שהביאה אותי למשפחה הזאת עוד אסגור חשבון.
חיהל'ה
היי לכול אלו שעדיין עוקבים.
עדיין אין לי תמונה משותפת עם כולם היות וסבא שלי לא מצליח להעביר תמונה מהמצלמה למחשב בלי תמיכה טכנית של הסבתא. [ הוא הרי נולד בחצי הראשון של המאה הקודמת].
אתמול חיכיתי בכיליון עיניים לפגוש את בת דודתי נועם שהשבוע מלאו לה עשרה חודשים. הם לא הגיעו בגלל שדוד יובל עבד עד מאוחר. שאלתי את כולם סביבי מה פרוש המילה "עבד" אך אף אחד פה לא מכיר מושג כזה. חוץ מזה שמעתי שבת דודתי לבושה בצורה פרובוקטיבית עם אוברול בעל שרוולים קצרים ולחיתולים שלה יש גזרה חושפנית.
אני חייבת לסיים כי אני רוצה לנוח קצת לפני שכול החבורה מגיעה הביתה רק כדי להעביר אותי מיד ליד ולהתעלל בי קצת.
חיהל'ה
היי לכול אלו שעדיין עוקבים.
ממרום גילי, { אני כבר בת שלשה שבועות,}אני יכולה לציין שפה העניינים מתנהלים כמו שצריך. אימא שלי מנהלת ביד רמה את "מפעל ההזנה" של 12 פיות "מכבסה תעשייתית" של 4 מכונות יומיות כולל ייבוש ,קיפול וסידור ארונות אין סופית.
אצלנו נהוג, כך שמעתי, לקחת ילדים לגן מרגע שהם יכולים ללכת. משום כך אבא עוזר בבוקר בהסעה ובפיזור אחי ואחיותיי למוסדות השונים.
עד שהוא גומר לפזר את האחרון, הראשון כבר חוזר.
בינתיים מי שמאכילה אותי ומטפלת בי היא שרהל"ה הבכורה בת ה-11 ואני לא אשכח לה את זה. הרי בעוד 6-7 שנים כשתתחתן ותרצה עזרה עם הילדים, אעזור לה מכל הלב ואם לא זה רק בגלל שאהיה עסוקה עם מספר 17 של אימא.
חיהל'ה
היי לכל אלו שעוקבים,
היות ובעוד מספר ימים אהיה בת חודש, אני מרשה לעצמי לרכל קצת.
אז אתמול נחתו אצלנו שני חייזרים. פה כולם קוראים להם סבא וסבתא מהרצליה, אבל אני בטוחה שהם נחתו פה מגלקסיה אחרת ורחוקה. הם שונים מהמקומיים בזה שלסבא אין זקן ואין פיאות. יש לו כיפה גדולה ושחורה שבעזרתה הוא מנסה להסתיר את הקרחת. אני חושבת שבעוד מספר שנים אפילו השטריימל של אבא לא יוכל לעזור. הוא נראה אבוד לגמרי. לא מנשק מזוזות, לא נוטל ידיים לפני ארוחה ולא מבדיל בין הכיור החלבי לבשרי.
החייזרית השניה שכולם קוראים לה סבתא נראית מוזר ביותר עם כובע שמזכיר לי את צלחות הלויין של יס. עם החצאית הארוכה שלה היא בקושי מסתדרת ודורכת עליה לעיתים.
עם נחיתתם, ההמון המשולהב מתעלם מסבא ומסתער לעבר בעלת הכובע המוזר, מכתר אותה ומנסה לבזוז את השקיות ניילון שהביאה. בערך ארבעה עשרה דקות לאחר מכן הדירה נראית כמו אחרי הוריקן עם אריזות קרועות על הרצפה ופלסטיקים שבורים ומעוכים שפעם היו משחקים.
אני חייבת לסיים כי אחי נחמן המתוק מסה לפוצץ בלון ישר בפני ואני בטוחה שזה רק מתוך אהבה.
חיהלה
היי לכל אלה שעוקבים,
כבר חודש אני פה ועדיין לא התאקלמתי לגמרי. אתמול למשל, אמא הלכה לשיעור אצל הרבנית ובקשה מאבא להכין לנו ארוחת ערב, מקלחות ולמיטה. אך לא כך התגלגלו הדברים. אבא קבל טלפון דחוף מהישיבה מה שגרם לו לקרוא לשרהלה אחותי הגדולה שידועה כמבוגרת האחראית ומינה אותה למ"מ עם כל הסמכויות. שתי
דקות אחרי שאבא הלך, שרהלה קראה לנחמן ומינתה אותו כמנוי חירום היות והיא צריכה לעשות חזרות לריקוד קלאסי אצל חברתה. לא עברו יותר מ-4 דקות ונחמן הסמיך את נתן ואף הזהיר אותו לבל יפשל. לנתן היה עניין לא פטור עם חבר שלא סבל דיחוי ולכן העביר סמכויות נרחבות לנפתולי ואף השאיר לו תפריט מועדף לארוחת הערב והסתלק.
נפתולי החליט לנצל את יתרונו הפיזי על שמואל אייזיק וחבט בו מספר פעמים כדי
שיזדרז לחתוך עגבניות לסלט. ברגע ששמואל אייזיק היה עסוק במטבח, נפתולי חמק מהבית והלך לחבוט במישהו אחר.
כשראה שמואל אייזיק שלמעשה הוא בעל הסמכות, הוא רתם לעבודות המטבח את התאומים אהרלה ויהודהלה שערכו שולחן לתפארת. גם הוא לא נשאר משום שהלך לנפח את הכדור אצל השכן ולהתאמן על האורגן. התאומים לא רצו להיות הפראירים של כולם ולכן ראו במרים מטרה קלה. היא קבלה בהתלהבות את התפקיד האחראי ונתנה לתאומים את ברכת הדרך להסתלק.
וכאן הגיע הרגע שחששתי ממנו יותר מכל. הרגע בו מרים העבירה סמכויות לאודל בת השנה וקצת שהיא היריבה הגדולה שלי על התואר המפונקת והאהובה של אמא. לכן מחוסר ברירה נשאתי תפילה נרגשת לקדוש ברוך הוא, עצמתי את עיניי וקיוויתי לטוב.
חיהלה
היי לכול אלו שעוקבים.
כחמישה שבועות לאחר הולדתי, התחלתי להשתעמם קצת. נמאס לי לשמוע את כול המבקרים שמתווכחים ביניהם למי אני דומה, לאבא או לאימא או לאחת הדודות שהלכה לעולמה לפני שנים. משום מה בשבוע האחרון, אבא מרבה למסור לי כדור ספוגי קטן פעם ליד ימין ופעם ליד שמאל. שמעתי אותו מתדרך את אחי נחמן שיש לו עדיין בעיה בעמדת השוער בקבוצה שהוא מקים.
למזלי, הורי קיבלו הזמנה לבוא ליבנה לחנוכת ביתו של הדוד יובל ולקביעת מזוזה. כך יצא שבפעם הראשונה בחיי עזבתי את עיר הקודש ונסענו ליבנה, מקום מושבו של הסנהדרין וכמובן מקום קבורתו של רבי גמליאל, שעל קברו השתטחו הורי בהתרגשות רבה. מה שהפריע לי הוא שרוב תושבי העיר מתהלכים בלי כיסוי ראש והנשים מעורטלות לחלוטין על סף הפריצות. את טקס קביעת המזוזה הנחה אבי בהצלחה ואילו דודה רוית המארחת נהנתה מהעובדה שהאורחים הביאו אתם את הארוחה בגלל חוקי הכשרות המחמירים. אך נראה לי שסבלה לא מעט משכבות הבגדים שלבשה כדי להתאים עצמה לאוירה.
בדרך הביתה אימא סיפרה מנפלאות מעשיו של רבי נחמן מאומן כדי שאבא לא
יירדם על ההגה ומדי פעם עצרו כדי להשתטח על קברות צדיקים.
אני רק מקווה שכול זה לא ישבש את תכניתי להישאר בת הזקונים המפונקת והנאהבת.
חיהלה
היי לכול אלו שעוקבים.
איך שהזמן עובר. אני כבר בת חודש וחצי והכול סבבה השבח לאל. הכול חוץ מאודל הנודניקית שמנסה בכול דרך להציק לי בגלל שנישלתי אותה מתואר בת הזקונים . מכיוון שהיא עדיין לא מדברת, אני קלטתי את שפת הגוף שלה שאומר: חכי, חכי, נראה אותך בעוד שנה, שאימא תביא דייר חדש וייקחו לך את העריסה.
אתמול סבתא חנה וסבא אברהם עברו חוויה קשה בהגיעם לביקור. מעבר להתנפלות, הביזה וחלוקת השלל, נחמן שעומד בראש הכנופיה, פתח במשא ומתן עם סבתא חנה על הסכם קיבוצי חדש שתכליתו כסף במקום מתנות. סבתא חנה, שבעברה הייתה מזכירת בית ספר עם שש מאות תלמידים, ניהלה מלחמה עיקשת עם השנורר. נחמן התחמן הבטיח לה שהכסף מיועד למטרות הומניטריות כמו הקמת גמ"חים לעפרונות, מחברות וצעצועם לנזקקים.
במשך כול המשא ומתן, ראיתי את סבא אברהם משמש כקרוסלה חייה לקייטנים ובסיס לפירמידה האנושית. אני לא יודעת איך הוא יצא מזה כי נרדמתי באמצע.
חיהלה.
היי לכול אלו שעוקבים.
היות ועריסתי ממוקמת בין שתי מיטות הוריי כדי להגן עלי מההמון והיות וכושר השמיעה שלי מעולה, יכולתי לשמוע דברים שהצנזור הראשי היה פוסל. אך משיחות הנפש בין הוריי למדתי המון.
הבנתי שהוריי באו מיבשת אחרת ורחוקה בו המשפחה כללה הורים (לפעמים מאותו מין)וילד או שניים. ביבשת ההיא לכול ילד היה חדר משלו בלי שותפים. הם לא אכלו מכלי אוכל מנייר שזורקים אלא מכלים יפים ששוטפים אותם כול פעם מחדש. הבנתי גם , שבניגוד למקובל אצלנו שלכול ילד יש זוג נעליים אחד, שם ביבשת ההיא היו לאימא בילדותה סנדלים, קפקפים, נעלי כדורסל, נעלי בלט, נעליים ליום יום ונעליים חגיגיות. יחד עם זאת שמעתי מילים שאני לא מבינה כמו: ים, עץ, פרחים, טלוויזיה ולייק.
אני חייבת לסיים כי אימא חזרה מהמקווה ועוד מעט יתחיל הבלגן.
חיהל'ה.
היי לכול אלו שעוקבים.
אתמול חגגתי את השבת השביעית לקיומי ברגשות מעורבים וזאת בגלל שסבא גבי וסבתא נחמה החליטו להתנחל אצלנו בשבת.
מצד אחד, נעלבתי מאוד שנשכחתי בצד ולא קבלתי מתנות כמו כולם. (הם באמת חושבים שאין לי רגשות?) מצד שני שמחתי שאחיי ואחיותיי מצאו אובייקט אחר להתעללות, כמו כן שמחתי לראות שאודלי קיבלה זוג סנדלים ראשון שאומר שהיא יכולה ללכת לפעוטון וכך לאפשר לי מנוחה למספר שעות במשך היום.
בעוד סבתא נחמה סיפרה לבנות סיפורים מצונזרים בלי גויים וחיות טמאות, הרי שסבא גבי עבד קשה ביותר. הבנים טיפסו עליו לפי התור כדי להגיע לתקרה ונזרקו לאחר מיכן למיטה הגבוה שבחדר. סבא שהיה חיוור וחסר נשימה במיוחד במשחקי הכדור,בקש לנוח מעט ומדי פעם לשתות , אך לשווא. לרוע מזלו השבת יצאה מאוחר ורק אחרי ההבדלה סבא וסבתא קיבלו את אישור היציאה המיוחל.
אני חושבת שאחרי הטראומה שעברו כאן, ייקח להם זמן להתאושש ולהגיע למסקנה הבלתי נמנעת שאם רוצים לנוח בשבת אז לא פה בשכונת מאה שערים בירושלים. חיהל'ה
חיהל'ה
היי לכול אלו שעדיין עוקבים.
עוד מעט אהיה בת חודשיים ועדיין לא קיבלתי מתנה אחת חדשה לרפואה.
בשעה שאחיי ואחיותיי מקבלים מתנות מההורים, מהסבים והסבתות, אני מקבלת רק מתנות ממוחזרות. בגדים למשל לא יקנו לי היות והארון מפוצץ בבגדי תינוקות וילדים משומשים מגיל אפס עד גיל אחת עשרה. מתנות אחרות כמו בלונים, כדורים ופלסטיקים למיניהם שבאים מחנויות הכול בדולר לא מחזיקים מעמד יותר משמונה עשרה דקות וזה לא נחשב.
אני מודעת לקושי של הסבים והסבתות לקנות מתנות כי תשעים ושלש אחוז ממה שהם קונים, נפסלים ומושמדים על ידי משמרת הצניעות של הוריי. מה שמגיע אלי זה בדרך כלל חלק אבוד של פאזל, אריזת קרטון של קלפים וגלגל קטן של מכונית שהתפרקה. אפילו מזרן לעריסה לא קבלתי אלא אלתרו לי משהו שעשוי מתחפושות פורים של השנה שעברה.
אז אני יודעת שהמזרח התיכון בבלגן אחד גדול, אבל ראבק תתחשבו גם בי. כי אם לא ,אפתח בשביתה איטלקית, אעיר את הוריי כול עשר דקות ואשקול לזייף קצת בתפילות.
חיהל'ה
אני מודה מקרב לב לכול האנשים היפים שליבם נחמץ לנוכח סיפורי העגום מהשבוע שעבר ושלחו לי צעצועים כדי להמתיק ולו במעט את חיי. כך ברגשות מעורבים חגגתי את יום הולדתי השישים ( ימים ).
לאחר מיון קפדני של הוריי אכן הגיעו לקרבתי מעט מהדברים. את הרכבת נחמן החרים כי לדעתו זה לא משחק של בנות, שרהל'ה שכנעה אותי לוותר על הבובה זהבה כי היא גדולה על מידותיי, את הכדור היפה נפתולי הפסיד בקלפים, את הג'ולות נתן החליף בקרמבו, התאומים שדדו את הקופסה הגדולה של אבני הלגו כדי לבנות מחדש את בית המקדש,אני נותרתי רק עם בובת הסמרטוטים של המן הרשע וגם זאת רק אחרי שחבטו בה כהוגן אחיי גיבורי התהילה.
חיהל'ה
היי לכול אלו שעוקבים
אתמול בהפתעה גמורה קיבלנו התרעה של עשר דקות להתכונן ליום כיף ביער.
אבא הביא מכונית ענקית בה העמיסו תשעה זוגות אופניים לכול אחיי ואחיותיי.(גם פה הם לא ספרו אותי.)
לאחר נסיעה קצרה, אבא מצא מקום מבודד ביער. זאת הייתה הפעם הראשונה שראיתי עצים, פרחים ופרפרים בצבעים מרהיבים. לאחר הרצאה קצרה על בטיחות ואחרי שכולם התפזרו לכול עבר, הוא החל לנפנף עם קרטון בתנועות נמרצות מעל מנגל מלא נקניקיות. עוד לא הספקתי להכיל את כול מראות היער וכבר ריח הנקניקיות שעלה מהמנגל החל לקבץ את ההמון המורעב. ניסיתי לגלות התעניינות לגבי הפיתות עם הנקניקיות ובקושי עמדתי בפיתוי לנשוך איזה נקניקיה עם חרדל, אך אימא קפצה וחצצה ביני ובין הפיתה בטענה שבתור אחת שהיא כבר בת חודשיים אני צריכה לדעת שאני חלבית עוד לפחות ארבע חודשים.
בתור אקט מחאה דחיתי את בקבוק החלב וכך נשארתי רעבה ומתוסכלת לנוכח חפלת הנקניקיות סביבי. אימא ריחמה עלי ורצתה לפייס אותי עם סיפורי מעשיות של רבי נחמן מאומן אך מה לעשות , אני נרגעת ולפעמים נרדמת רק מהסיפורים של סבא בהם הוא מספר מנפלאותיו של רב י מסי מברצלונה..
חיהל'הי
אתמול זכיתי בחוויה יוצאת דופן כאשר סבא וסבתא באו לשמרטף. הם נראו עייפים ביותר וניכר עליהם שעבדו קשה מאוד ביממה האחרונה אצל הדוד יובל.
סבא וסבתא דיברו בחופשיות לידי, כי חשבו לתומם שאני לא מבינה. אומנם אני תינוקת בת עשר (שבועות) וקצת, אבל ניסיון חיים יש לי ואני מבינה כול מה שקשקשו.
ממה ששמעתי אתמול, הם עשו משמרת ארוכה אצל בת דודתי המפונקת. מסתבר שעל כול "אפצ'י" מחליפים לנועם את כול הבגדים ,עושים לה אמבטיה ומורחים לה קרמים. את החיתול המשומש הם מפנים בכפפות חד פעמיות לתוך שקית מבושמת. על כול פרור שנופל בזמן הארוחה הם מפעילים שואב אבק ומחליפים לפרינצסה שלש פעמים סינור שחלילה לא תהיה בתנאים סניטרים ירודים.
לי מחליפים חיתול רק במקרי חרום ובמקרים אחרים אני זוכה לחיתול יבש רק אחרי שהוא מתייבש עלי.
חייל'האיך שהזמן טס, אני כבר בת שלושה וחצי חודשים ובקרוב אשתתף כבר ב"שבוע בנות".
זה יקרה בעזרת השם בערב ראש השנה מייד עם צאת אבי ואחיי לאומן, להשתטח על קיברו של רבי נחמן. אני חוששת שלא אוכל להירדם בגלל השקט שישרור בבית בלי נוכחותם של אחיי הצדיקים. גם התור לארוחות ולמקלחות יתקצר משמעותית ולא יהיו דחיפות, מה שיפגום באווירה המיוחדת.
אני לא מבינה מה הנהירה ההמונית הזאת לאומן. שמעתי שהרב נחמן הבטיח להוציא מהגיהינום את אלו שיעלו לקברו, ואולי הוא התכוון להוציא את מאמיניו מהגיהינום של נתב"ג כאשר עשרות אלפי חסידיו מצטופפים בדרך לרכבת האווירית. שמעתי מאחיי שהיו שם שתנאי המגורים באוהלים ההמוניים הם גם גיהינום לא קטן, שלא לדבר על האוכל.
כול זה כמובן יכול להתבטל במידה וצבא השם יעניש את העמלקים על הרג הילדים הסורים חסרי האונים.
אני לא מבינה לשם מה כולם עומדים בתור לקבלת המסכה חצי שנה לפני פורים.
יש לי הרגשה שמשהו מוזר קורה ויש התרגשות כללית. ההורים שלי מדברים בניהם יותר מבעבר וקונים הרבה מים,קופסאות תירס ונרות וכדי להרגיע הם לקחו אותנו אתמול למרפאה ונתנו לכול אחד מאיתנו שתי טיפות יכסה בפה.
אני חייבת לסיים כי אבא מתקרב אלי עם מסכה מפחידה .
בינתיים אני מאחלת לכול אלו העוקבים אחריי שנה טובה, מתוקה והכי חשוב, כשרה.
חיהל/ה
היי לכול אלו שעדיין זוכרים אותי.
עכשיו אני כבר בת חמישה חודשים ומקווה שלא שכחתם אותי למרות שלא כתבתי יותר מחודש. חשבתי לפרוש בשיא הפופולאריות אך לא יכולתי להתאפק והרגשתי צורך עז לדווח לכם על השתתפותי בחתונה מדהימה בבני ברק.
אמנם החנו את העגלה שלי בפינת האולם, אך הייתה לי זווית ראייה טובה שבה יכולתי לראות מעזרת הנשים גם את הגברים מאחורי הפרגוד.
אצלנו בירושלים הפרגוד אטום לחלוטין ומגיע כמעט עד התקרה, אך בבני ברק כנראה הם חרדים לייט. אצלם הנשים לובשות שמלות צמודות ולראשן פאות מפוארות. אימי ועוד מספר ירושלמיות נראו לא שייכות בבגדיהן הרחבים ומטפחות הראש.
השמחה הייתה רבה. המוני המוזמנים רקדו בהתלהבות לצלילי התזמורת במחרוזת שירי חסידים. שרהלה אחותי הגדולה בשמלת ערב ארוכה רקדה עם לאהלה הכלה לקול מצהלות הנשים. למרות שאחותי רק בת אחד עשרה היא התייחסה לריקוד כחזרה גנראלית לקראת ליל הכלולות שלה שיהיה עוד כשש או שבע שנים לכול היותר.
סבא גבי גם נסחף בכוח על ידי ההמון למעגל הרוקדים. הוא נראה נבוך ולא הצליח להיחלץ מהמעגל למרות מאמציו. הוא התחנן על נפשו אך ללא הועיל. במשך שעה שלמה ללא הפסקה הוא טולטל והועבר מיד ליד בשרשרת האין סופית. זה היה מחזה קשה לראות את הסבא מכוסה זיעה מנסה לפרוץ את המעגל החוצה אל החופש. ואז קרה דבר שממנו פחד יותר מכול, כאשר גדליה אבי הכלה אחז בידו בחוזקה וגרר אותו למרכז המעגל לריקוד אישי כשמאות המוזמנים מוחים כפיים בהתלהבות תוך כדי רקיעות רגליים חזקות.
כנראה שזה היה מארב מתוכנן היטב בתור עונש על תמיכתו בלפיד בבחירות האחרונות.
אני לא יודעת מה קרה בהמשך כי אימי שהבחינה שאני רועדת מקור, כיסתה אותי עם שמיכה עד מעל הראש
היי לאלו שעדיין זוכרים אותי
אני מצטערת להפריע ולשבש את שגרת יומכם אך אני מרגישה צורך לשתף אותכם בחוויה שעברתי בשבוע שעבר.
זה היה ביום הולדתו של סבא גבי. ברגע מסוים מצאתי את עצמי יושבת לצידה של נעם בת דודתי, על בירכיו של סבא גבי, לצורך צילומים משותפים. ניצלתי את ההזדמנות והזמנתי אותה אלינו לשכונת מאה שערים בשבוע הבא, כדי לחזק את קשרי המשפחה וכדי שתכיר מקרוב ולא מסיפורים, את תשעת אחיי ואחיותיי הצדיקים.
היות ונעם בוגרת ממני בשמונה חודשים ועוד ארבעה חודשים היא תהיה כבר בת שנה וחצי,היא הרשתה לעצמה לנפנף אותי בתירוצים שלא הבנתי את פשרם.
הפרינצסה סיפרה שביום ראשון היא צוללת עם דולפינים, בשני היא משתתפת בערב העשרה, כולל תיאטרון ושיחה עם השחקנים אחרי הקלעים, בשלישי היא צריכה לנוח לפני טיפולים הומופאטים של שיאצו ודיקור. ברביעי היא במועדון הספר הטוב. את חמישי היא משריינת כי סבתא נחמה באה לשמרטף והיא בלי ידיעת הוריה הצמחוניים מגניבה לה בתפריט חלקי עוף טעימים, מעדני חלב וגבינה צהובה האסורים. ביום שישי היא בגמילה. לשאלתי ממה היא צריכה להיגמל הרי היא כבר בלי חיתול, היא ענתה לי שזה מ" גאגדטים" כמו אייפון ואייפד.
אגב, אם אתם רוצים לדעת בן כמה הסבא רק שתדעו שזה יוצא חמש פעמים בר-מיצוה לפי החשבון של אבא.
חיהלה
גבי רמני
